דף הבית >> מאמרים >> מועדון הדאגנים הבינלאומי/ שמחה לוין
מועדון הדאגנים הבינלאומי
(כתבה :שמחה לוין, מנכ"ל כישורים-קישורים, מכון להדרכה, פיתוח ארגוני ואימון.)
נראה שמועדון הדאגה הבינלאומי צובר תאוצה.
מיליוני אנשים ברחבי העולם נרשמו למועדון ומיליונים נוספים בני לאומים שונים ממשיכים להתדפק על שערי המועדון. כרטיס הכניסה הוא פשוט למדי - דאגה הולכת וגוברת להישרדות כלכלית וכל המרבה בדאגה הרי זה משובח.
אז על מה הדאגה? בראש וראשונה אנשים מודאגים שמא יישארו מחוסרי עבודה ואז לא יוכלו לעמוד בהתחייבויות שלהם כמו התחייבות לתשלום המשכנתא ומה אז? יסולקו מבתיהם, ירדו מנכסיהם, ייפלו לעול על צוואר בני משפחותיהם, ירעבו ללחם והדרך לקטסטרופה קצרה... וכך מפלצת הפחד מרימה ראש והדמיון עובד שעות נוספות והייאוש ממלא את הלבבות.
צריך מידה גדולה של אופטימיות כדי להישאר שאננים בעולם כאוטי שבו כל מספר דקות התקשורת מפציצה אותך בידיעות בנוסח: "הבנק העולמי קרס, סוכנות הביטוח הגדולה בעולם פשטה את הרגל, גם יפאן מצטרפת לרשימת המדינות במשבר כלכלי, נפילות שערים היסטוריות בוול סטרייט". בכלל נראה שהכול היסטורי והיסטרי.
אנשים כמוני שכבר מזמן החליטו להיגמל מהרעלת התקשורת ולא להקשיב לחדשות ולא לקרוא עיתונים - לא יכולים להימנע ממר שמועתי תמיד יהיה מי שיעביר אלי את החדשות הקשות בנוסח: "שמעת מה קרה...??? או שאני מדליקה את הרדיו במטרה לשמוע שיר מרגיע ובאמצע יש מבזק חדשות דרמטי. אני לא מבינה גדולה בכלכלה אבל לא צריך להיות מבין גדול בכלכלה כדי להבין עיקרון מאוד בסיסי שנקרא אפקט הדומינו. ההמונים פוחדים ולפחד יש תכונה שדומה למחלה מידבקת. הפחד שמקורו במוח הרגשי שלנו משתק את המוח הרציונאלי שלנו. זהו פחד קמאי שמפעיל אחת משלוש תגובות אפשריות:
1.מלחמה קרי תגובה תוקפנית
2.קיפאון - קרי חוסר אונים
3. מגננה קרי פאסיביות וייאוש מוחלט בהעדר יכולת שליטה במצב.
כך שבימים אלו אנו מוצאים אנשים אגרסיביים ועצבניים שנלחמים בכל העולם במטרה לשרוד כי לפי תפיסתם אלו חוקי הג'ונגל החדשים או אנשים מדוכאים, עצובים ודאוגים עם תחושת חוסר אונים.
אז מה האלטרנטיבה? מה עושים?
מגייסים מחדש את המודעות! אותה חוכמה פנימית שנמצאת אצל כולנו ומחכה שנעלה אותה מנבכי התת מודע למודע. יש הרבה שיטות, מודלים וטכניקות שיכולות לסייע לנו בכך (והתלמידים בקורסים שלנו נחשפים לכך כל הזמן) שכן זו לא המציאות שעושה את הדברים לקשים אלא המחשבות שלנו. הפרשנות הקולקטיבית של הישראליים עובדת כך: אם אצל האח הגדול והעשיר שלנו כל כך קשה אז בטח שאצלנו האחים העניים המצב יהיה יותר קשה. בכלל, אותנו הישראלים קל מאוד לשכנע להצטרף לתחושות של קושי, חרדה וקורבנות. זה נעוץ עמוק עמוק בתוך השורשיים הלאומיים שלנו ועם היסטוריה כמו שלנו - מי יכול להאשים אותנו?!
הפרשנות הזו היא בדיוק שורש הרע כי כמו שאמר סבר פלוצקר - "זה לא הזמן להדק את החגורה" נהפוך הוא - הידוק החגורה רק יביא למיתון שממנו אנחנו כל כך חוששים.
חברים וחברות יקרים - זה הזמן להתחבר להיגיון ולא לפחד! אני רוצה להציע לכם פרשנות אחרת: ראו מה קורה סביבנו - מדינת ישראל מעולם לא הייתה במצב טוב מזה הקיים. בואו נשנה את הקלטת הלאומית שלנו. מספיק עם הקורבנות הגלותית הזו. בואו נתחיל באמת להיות "אור לגויים". כלכלה היא קודם כל פסיכולוגיה של ההמונים. אז בואו נתחבר לתחושת היש ונשאיר מאחור את תחושת המחסור.
זה לא בהכרח אומר שלא ננהל את העסקים שלנו ואת כלכלת הבית שלנו בצורה אחראית ושקולה אבל זה כן אומר לנצח את המחשבות המפחידות של עצמנו. זכרו - מועדון הדאגנים הבינלאומי יסתדר גם בלעדינו!
