ניהול נבון של הפנאי: היעדים החשובים בגיל המבוגר

אברהם אלון מתמחה בשנים האחרונות במכלול הסוגיות הקשורות בשיפור איכות החיים בגיל המבוגר. עשרות מאמרים שכתב פורסמו בעיתונות המקצועית ובאתרי אינטרנט שונים. הוא משתתף קבוע בתכנית הרדיו "גיל הזהב – מעולמו של האדם המבוגר" וכן בתכניות טלוויזיה העוסקות בשנות החיים המאוחרות של האדם. בנוסף משמש כמרצה בתחום התמחותו בקורסים אוניברסיטאיים .

 

א. האופטימיות כמקור לאיכות חיים משופרת

 

יותר ויותר מחקרים מצביעים על האופטימיות כאחד הגורמים המשפיעים ביותר על בריאותו, איכות חייו ואפילו תוחלת חייו של האדם. האופטימיות נובעת ברובה מהתחושה שיש למה לצפות ושהמצופה הוא דבר חשוב, משמח, משמעותי ומהנה. בגיל המבוגר מתעצמת חשיבותה של האופטימיות כיון שבעזרתה אנו מצליחים לנטרל תחושות קשות הנגרמות בשל אבדן, בדידות, עזיבת מקום העבודה, ויתור על עמדות כח והשפעה, ירידה מסוימת ביכולת הגופנית ואפילו השכלית.

 

נשאלת השאלה האם יכול האדם המבוגר לנקוט מהלכים שיגבירו את האופטימיות שלו? מה עליו לעשות כדי לעבור בהצלחה מרבית את השנים המאוחרות של חייו? אילו פעילויות או התנהגויות ישפיעו עליו לטובה' ישפרו את איכות חייו ויאפשרו לו התפתחות אישית חרף המגבלות והאירועים שנגרמים בשל גילו המתקדם?

עד כמה עליו להיות פעיל בהשגת השיפור באיכות חייו? מדוע חובה עליו לנהל את זמנו ולא לתת לזמן לנהל אותו?

 

 

 

 

ב. משאב הזמן – המתנה היקרה מפז של הגילאים

 

עם פרישתנו מעבודה פעילה גדלים בבת אחת מאגרי הזמן שלנו באופן דרמטי. החישוב מראה שבכל חודש מתפנות לנו כ – 200 שעות ולעיתים אף יותר, שהוקדשו לעבודה ולפעילויות סביבה.

 

זהו מאגר זמן עצום וכביר, המטלטל את הגילאים המבוגרים מהשמחה והנאות החיים אל השיממון והדיכאון, מפיתוח תחביבים והתנדבויות אל ההתכנסות העצמית והבדידות, מימים מלאי סיפוק ופעילות אל שעות מתמשכות של שעמום ולילות ארוכים של המתנה.

 

חרף הידיעה כי שעון החול האישי הולך ואוזל, מגלים רבים מהמבוגרים אדישות תמוהה כלפי הימים שלא ישובו עוד, שבהם יכלו להספיק להפיק סוגים רבים של הנאה מחייהם המאוחרים.

 

ג. האמנות של ניהול הפנאי

 

הניסיון מלמד שהפנאי מחכה שננהל אותו. אחרת הוא משתלט עלינו ומנהל אותנו. בהעדר ידע ומודעות לגבי ניהולו הופך לפתע הזמן הפנוי מאוהב לאויב, מנכס לנטל.

 

ברוח זו ניתן לזהות 4 קטגוריות של "לקוחות פנאי", כפי שהן מתבטאות באוכלוסיות הגיל המבוגר:

 

1. "צרכני פנאי" או "נהני פנאי" – המתאפיינים במודעות גבוהה לאפשרויות הרבות   והמגוונות שהזמן שהתפנה מעמיד לרשותם.

  

 

2. "מנדבי פנאי" או "פעילי פנאי" – המוכנים להקדיש מזמנם הפנוי לזולתם או לקידום רעיונותיהם ואמונותיהם.

  

3. "אדישי פנאי" או "חסרי עניין בפנאי" – אלה שאינם

 מתייחסים לזמן הפנוי כמשאב   או כמנוף ומבלים את שעתם בהמתנה לזמן שיחלוף.

 

4. "מודאגי פנאי או "חרדי פנאי" – המתייחסים בדאגה גוברת ולעתים בחרדה של ממש

   לסדר יומם המתפנה ורואים בו אות מבשר רעה המנבא את דחיקתם לשולי ההתעניינות החברתית.

  

ד. אם חבל על הזמן – אז מה לעשות אתו?

 

שימוש נכון בזמן יכול כאמור לשמש מנוף אדיר להשגת איכות חיים גם בגיל המבוגר.

 

הזמן העומד לרשותנו משול בעיני לערימת לבנים, מהם נוכל לבנות את הקומות החשובות של חיי האיכות שלנו:

 

קומה ראשונה – התפקוד הגופני שלנו.

קומה שנייה – התפקוד האינטלקטואלי שלנו.

קומה שלישית – החיים המשפחתיים שלנו.

קומה רביעית – חיי החברה והתרבות שלנו.

 

המרץ, הנחישות והאופטימיות הם המעלית שתיקח אותנו מקומה לקומה, ותחסוך מאיתנו את העלייה המייגעת במדרגות השגרה והשעמום.

 

מה משתמע מהנאמר עד כה?

 

 

 

ה. תשובה ומעין סיכום (זמני!)

 

מסתבר איפוא שיש טעם והגיון רב בשאיפה שהציבה האגודה האמריקאית לגרנטולוגיה "להוסיף חיים לשנים ולא רק שנים לחיים".

 

לאחר שהולך ומתממש היעד הנשאף של אורך החיים, הגיעה השעה להפנות את מבטנו לעבר אורח החיים ואיכותם בגיל המבוגר.

 

הסופר הנודע מילן קונדרה בספרו "על המוות" מדמה את המחצית הראשונה של חיינו לכביש, שייעודו להביא אותנו מנקודה לנקודה.

 המחצית השניה של החיים משולה בעיניו לדרך,  שעצם ההימצאות בה היא חוויה. זוהי בעצם תמציתה של האופטימיות שהוזכרה בראשית דברנו.

 

ניתן לסכם איפוא, שעיצוב חיינו ומשמעותם בגיל המבוגר תלויה במידה מכרעת בנו עצמנו. כל מה שנעשה אתם ובהם - אלה יהיו חיינו, ואלה העקבות שנותיר אחרינו.