התועלת שבכישלון

מאת: אברהם אלון

הכישלון הוא בן לוויה מתמיד של כל חיינו ופעולותינו. כל מי שעושה ופועל מובטח לו שבשלב כלשהו יחווה את חווית הכישלון. מרביתינו פוחדים מן הכישלון ובמקביל מאמנים את עצמנו כדי להימנע ממנו אנו נוטים גם שלא להסתכן בפעולות או במטלות שנראות כאילו אינן יכולות לתרום להתפתחות האישית שלנו, ועלולות להביא אותנו אל סף הכישלון או לכישלון ממש.  

אנו חיים גם בחברה הסוגדת למה שקרוי "ווינרים", כינוי השמור לאותם (יחידי סגולה?) שלכאורה לא נכשלו מעולם או שהצליחו לגלגל בעוד מועד את סיבת כישלונם על זולתם (רובם מאמנים את עצמם כל חייהם לזה)

עד כדי כך הרחיקו הדברים לכת, שמרביתינו (מדעת ושלא מדעת) בונים מראש "פתחי מילוט" דרכם נוכל לנוס במקרה של כישלון או לפחות נוכל להצדיק את נסיבותיו ולזכות ב"הקלה בעונש" השמור לנכשלים. 

חייבים בכל זאת להודות שמחיר הכישלון הוא כבד ולא נעים. לעיתים הוא מחיר תדמיתי, נפשי, לפעמים כלכלי ולא פעם יוקרתי או מעמדי. יש מקרים שבהם יש לנו "שותפי מחיר הכישלון" והם בני המשפחה שלנו או עמיתים לעבודה. 

נשאלת השאלה האם טמונה בכישלון גם תועלת כלשהי? האם במבחני עלות / תועלת יש מה להניח גם על כף הזכות? או שמא המחיר הכבד שולם לחינם?