האם צריך להזיז את הגבינה שלי?! / מאת: שמחה לוין
הגבינה שלי היא אני. הגבינה שלך היא את[ה] שינוי הוא תמיד הצורך שלנו להזיז את עצמנו מנקודה זו לנקודה אחרת, ממקום מסוים למקום אחר, ממצב מוכר של ודאות למצב של עמימות וחוסר ודאות. נכון שיש שינויים כפויים, כמו: פיטורים, העברה מתפקיד לתפקיד, הכנסת טכנולוגיה חדשה, מינוי מפקד חדש, וכיו"ב. אבל תמיד "אני" הוא זה שצריך להתמודד עם המצב החדש, בין אם השינוי כפוי ובין אם הוא יזום על ידי. |
|
למידע על הקורס הקרוב
08-9443957
|
|
 כשיש לך גבינה אתה מאושר
אז כל עוד אתה מצוי בשגרה המוכרת, הבטוחה - אתה מאושר, משמע: מתפקד מכוח ההרגל, מסופק, נאחז בקיים.
אם אינך משתנה אתה עלול להעלם. השגרה, הוודאות, הביטחון, פועלים עלינו כסם הרדמה.
ברמה הארגונית, כמו ברמה האישית, המרכיבים המוכרים, הידועים והצפויים מראש, גורמים לחוסר תשומת לב לפרטים, לשאננות, יש אשליה, יש פנטזיה של "הכול בסדר" אז למה להתאמץ, לחטט, לשנות, לנקוט צעדים שיכולים להפר את הסטאטוס קוו הארגוני ולהסתכן, חלילה, בהפסדים אישיים או מערכתיים?
השגרה, ההצמדות למוכר, הקיבעון, הם האויב הפנימי של כל אחד ואחת מאיתנו. הם תוצאה של הפחד שמלווה אותנו, בני האדם, משחר ילדותנו. הפחד מחוסר הוודאות, מעמימות מחוסר שליטה.
אבל אותו פחד יכול גם להיות מניע לשינוי, לעשייה יצירתית, חדשנית ויוצאת דופן, שמקדמת את הארגון ואותנו לעשייה, שבזכותה העולם נע קדימה.
זוהי עשייה שנובעת, קודם כל, ממעין פנימי, מכוחות אישיים, שמאפשרים לנו לצמוח, לגדול, לצבור אנרגיה ולא להיעלם.
הריחו את הגבינה לעיתים קרובות, כדי שתדעו מתי היא מתחילה להעלות עובש.
אומרים על אנשים מבוגרים [מעל גיל 5] שאינם יכולים להשתנות. הכיצד? הרי אנו משתנים כל הזמן.
אנו משתנים כל זמן שאנו מודעים לעצמנו ורוצים להשתנות. אך ברוב המקרים אנו מנסים לשנות את האחר. פעמים אין ספור אנו שומעים את הטענה: "הבעיה היא שהוא / היא לא רוצה להשתנות. אלו רק היה / הייתה משנה את התנהגותו/ה, אז......"
אנחנו עסוקים כל העת בניסיון לשנות את "האחר" קר - המפקד, הכפיף, העמית לשרות, החבר[ה] בן/בת הזוג, הילדים.
אילו היינו משקיעים, ולו רק מחצית מאותה אנרגיה ב"הרחת הגבינה" שלנו, דהיינו, כהגברת המודעות העצמית שלנו, היינו מונעים מעצמנו ומהמערכת שבה אנו פועלים הרבה עגמת נפש, טעויות אנוש, סבל, כאב, בעיות אמיתיות ומדומות, מחלות, היינו מונעים עובש ארגוני. לקיחת אחריות אישית היא, אם כך, המפתח לשינוי אמיתי בכל ארגון.
תנועה בכוון חדש מסייעת במציאת גבינה חדשה
אנו מתלבטים רבות לפני קבלת החלטה על שינוי. יש ואנו נתקעים בשלב של טרום החלטה כל כך הרבה זמן, עד שההחלטה, משהיא מתקבלת, הופכת לא רלוונטית.
בכל החלטה יש סיכוי מול סיכון כך שאנשים וארגונים נבדלים ביניהם ביכולת לקיחת סיכונים ולהעריך בצורה מושכלת את הסיכוי מול סיכון. לשמרנים שבינינו יש נטייה להגזים בהערכת הסיכון וההספד שייגרם כתוצאה מהשינוי, יש להם בדרך כלל הרבה מאוד טענות ונימוקים בעד שמירת המצב הקיים.
למהמרים שבייננו יש נטייה להגזים בהערכת הסיכויים והתועלת, או הרווח שהשינוי יביא עמו. הם נוטים להאדיר ולהלל את התוצאות החיוביות של השינוי, ולא מעריכים נכון את הסיכונים.
בין שני הקצוות הללו אנו מוצאים את האנשים בעלי השכל הישר וחכמת הלב, שיודעים לנצל הזדמנויות וללכת בכיוון חדש, בדרך מחכה גבינה טובה יותר, אבל עצם התנועה מסייעת להם בחיפוש, בהגדרה מחדש ובמציאת האני החדש שלהם.
אמונות ישנות לא מובילות אותך לגבינה חדשה
החיים מורכבים ממצבים רצויים לנו, וגם ממצבים לא רצויים.
השאלה המעניינת היא: כיצד אנו מתמודדים עם מציאות בלתי רצויה?
רובנו פועלים שוב ושוב לפי אותם דפוסים, מכוח ההרגל. ושוב ושוב אנו מתפלאים שהגענו לאותה תוצאה. ברוב המקרים, הבעיה שלנו היא באבחון החלופות העומדות בפנינו כמענה לקושי או לבעיה, היוצרים עבורנו מציאות בלתי רצויה. ברוב המקרים אנו מתקשים לזהות אפשרויות אחרות מאלו שכבר נקטנו בעבר, במצבים דומים או זהים. ארבע דרכים עומדות לפנינו בכל מצב לא רצוי:
 לנתק ולהתנתק, או במילים אחרות, לשבור את הכלים.
לקטר ולא לעשות דבר.
לשנות את המציאות.
לזרום עם המציאות.
נמצא, שאנשים חוזרים על אותו דפוס התנהגות במצבי קושי שונים.
אדם שבוחר בגירושים [אפשרות 1] כפתרון ליחסיו הזוגיים המעורערים, יעדיף להתפטר מהעבודה [אפשרות 1] כמענה לסכסוכים עם הבוס או הצוות. התוצאה: "תקיעות" ארגונית ואישית. כשאתה רואה שאתה יכול למצוא גבינה חדשה וליהנות מימנה, סימן ששינית את הכיוון.
כשאנו מתחילים לשנות את דפוס ההתנהגות שלנו, ולהשתמש במגוון רחב יותר של התנהגויות, סימן שהשתנינו. ואם גם התעלינו מעל עצמנו, ואנו מקבלים את השונות של האחר בהנאה, סימן הוא שמצאנו את הגבינה.
שכן אי אפשר לשנות את האחר, אבל אפשר להשתנות בעצמנו, דבר שגורר בעקבותיו פעמים רבות שינוי לטובה במערכות היחסים בארגון.
ואז לא נותר לנו אלא - ליהנות מהשינוי. להתענג על ההרפתקה וליהנות מטעמה של גבינה חדשה עד השינוי הבא....... |
|
|
|
|
